כשינשוף ודב עזרו לי לדבר עם הילדים בתקופת המלחמה

התחלנו בסיפור על ינשוף חכם שפותר מריבה בין שני תוכים על גרגר אחד קטן. מה שהיה אמור להיות סיפור קצר הפך לשיחה ארוכה. "מה הייתם עושים במקום הינשוף?" שאלתי את הילדים. הבן שלי ענה: "אולי הייתי מציע להם להתחלק." 

משם, מצאנו את עצמנו מדברים על איך לפתור סכסוכים עם חברים – שיחה שהייתה יכולה בקלות להישאר מתחת לפני השטח.

יום לאחר מכן, בחרה בתי את הסיפור על אמא דובה שעזרה לגור זאבים למרות שנפגעה בעבר מזאבים אחרים.

הסיפור הפך לנקודת פתיחה לשיחה על חמלה ועל היכולת לראות את האחר גם בזמנים של קושי. בתי סיפרה לי על איך היא דמיינה מה היה קורה אם כל הצדדים במריבות היו עוצרים לחשוב על טובת הכלל.

השיחה התגלגלה הלאה, והגענו לדבר על כוחה של חמלה גם בזמן מלחמה – איך אפשר לעזור, איך לשמור על עצמנו, ואיך לזכור שאנחנו לא לבד. זה היה רגע שבו הרגשתי שהסיפורים לא רק פותחים שיח, אלא גם מעניקים לנו כלים להתמודד עם המציאות המורכבת שמקיפה אותנו.