חיפוש

בוכה מהתרגשות על הבוקר:


״בוקר טוב, אתמול קיבלתי את הערכה. ישבתי עם ביתי בת ה-11 שנורא התלהבה מהערכה והחלה לבחור קלף וגם אמרה על מה רוצה לדבר. ברצוני לומר שהספר הוא אחד האיכותיים שרכשתי בימי חיי. אני נמצאת בשלב של לימודי nlp ומיינדפולנס וזה נורא מתחבר לי ללימודים. לאור זאת שהקורונה הציפה המון דברים אצל ילדתי, אתמול בעקבות הסיפורים היא החלה לדבר ולקשר המון דברים לבעיותיה. הדברים שזה הוציא ממנה.. היה מדהים. היא גם הגיעה לתובנות דרך הסיפורים ברמה שלא ציפיתי. ביתי לא רצתה שאפסיק להקריא לה ובחרה אתמול 3 סיפורים. תודה על מתנה לחיים ״

אני יושבת פה עם דמעות בעיניים, קוראת הודעה שכתבה לי אם בפרטי (ואישרה בשמחה שאפרסם רק ללא פרטים מזהים) ונזכרת בעצמי יושבת לי, אז בדירה הניו יורקית ההיא, ומציירת לאט לאט את החיות, ורק מדמיינת בחלומותיי הפרועים ביותר שאקבל כאלו תגובות, ומיד מקטינה ואומרת לעצמי: ״את לא יודעת מה יהיה עם זה, לאט לאט, פשוט תמשיכי. בנתיים זה רק בשבילך ובשביל עמנואל הקטנה.״ והנה. בא לי ללחוש למיכל ההיא, ״עוד תראי, חכי חכי, עוד תהיה אמא שתכתוב לך משהו כזה״

בתמונה: אנחנו באפסטייט ניו יורק ואני כרגיל מציירת את סיפורי חיות.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הצטרפו למועדון סיפורי חיות

  • Facebook
  • Instagram