גם לדתיים
׳לא כדאי שאפתח קלף, מה זה? מגדת עתידות? זה מנוגד להלכה׳ אלו חלק מהתגובות שלעיתים אני מקבלת מקהל דתי. לעיתים אני מופתעת, משום שאני יודעת שהקלפים מככבים בהרבה בתים דתיים (ואפילו חרדים) ובמיוחד אצל אנשי חינוך שעובדים עם מגוון רחב של ילדים. ואני גם יודעת שברגע שאנשים מאמינים מתעמקים בזה עוד רגע, הם מתחברים לזה במיוחד בגלל שבדרך כלל מוסר וערכים טובים נוגעים בהם. אז חייבת להגיד על זה משהו אחת ולתמיד: הקלפים לא(!!!) חוזים עתידות הם לא (!) אומרים לנו מה לעשות או איך לחיות. הם לא (!!) קשורים לשום דבר שקשור לעובדי אלילים. אין בהם שום (!!) דבר דתי או אנטי דתי. הם בסך הכל נותנים עצה שיכולה לתת הכוונה רגשית על איך לפעול במצב מסוים. עצה שאפשר לקחת ולעשות איתה משהו. הסיבה שהם נוצרו היא על מנת לעודד דיאלוג בין הורים וילדים או במרחב טיפולי. הם רק שער למשהו אמיתי שקיים אצל כל ילד וכל אדם. והם יותר מהכל, מצע טוב לתקשורת איכותית והזדמנות להכנס לעולמו הפנימי של ילדנו. שזה כמובן דבר שחשוב כמעט לכל הורה לא משנה מאיזה רקע, דת או לאום הוא או היא מגיעים.
בתמונה: אני בכנס מכללה לנשות חינוך מהמגזר הדתי בחולון.
