חיפוש

השראה

עמנואל הייתה קטנטונת, הייתי בהריון עם יער, בידוד וריחוק חברתי (הו כמה דומה לעכשיו ) עומר עבד מבוקר עד ערב. בני המשפחה והחברים היו רחוקים. ואלו שהיו, לא הרבה, חיו בשעות שונות, כי עבדו גם הם. ואני פחדתי ממש מלהכנס לדיכאון. מי שלא היה בניו יורק בחורף לא יודע עד כמה העיר הזו מדכאת עם תינוקת לבד בבית. שלג יורד, קפוא בחוץ ואין מה לעשות . היה לי משעמם. אבל למזלי נחתה עליי ההשראה.. כך כתבתי ואיירתי את סיפורי חיות. עמנואל היא ההשראה שלי. כל פעם שהנקתי אותה בחושך, בשקט, הגיעה אלייה חיה אחרת וסיפרה לי את סיפורה. כל חיה הביאה עמה ערך אחר. עצה אחרת. וכך נולדה הערכה הזו. תודה לעמנואל היפה שלי, שהיום היא כבר בת שמונה עוד רגע, והיא הילדה, הכי יצירתית ומעוררת השראה שפגשתי. פה אנחנו ברגע משפחתי משמח באפסטייט ניו יורק.