מה לעשות כשהילד ׳מאבד את זה׳ ?ֿ

בואו לגלות את המשחק ששינה לאלפי משפחות בישראל את החיים.

לא קל לי עם יער .

יש לו התקפי יאוש עם צווחות, בכי והתמוטטויות על הרצפה, עם זריקת חפצים וסרוב לדבר .

לפני כמה ימים זה קרה על הבוקר כשמיהרתי אותו ואת עמנואל להסעה לבית הספר .

״יאללה, יאללה, עוד דקה ההסעה כבר למטה״, אני קורא להם בזמן שאני מכניס את העגלה של לביא לתוך המעלית.

אבל יער בדיוק מתעסק בחתיכת נייר צבעוני שהוא מצא על הרצפה. בוחן אותו לאט ובתשומת לב. מרוכז בשלו.

״נו, יער!!״, אני קורא לו שוב.

התעלמות.

״י-ע-ר!!!!!״, אני שואג והפעם הוא עוזב את חתיכת הנייר, צועק ומשתבלל על הרצפה בבכי.

אני נמצא עכשיו בצומת בחירה . עולות לי כמה אפשרויות: לצעוק עליו עוד ולקחת אותו בכוח (בא לי), להתייאש ולהעיר את מיכל בתקווה שהיא תצליח לפתור את זה או לשחרר איכשהו את הלחץ שלי מההסעה ולדבר איתו.

״מה יש מתוק?״, אני מצליח להתעלות על עצמי ושואל.

״אתה אבא מעצבן״, הוא עונה לי. ״כל הזמן צועק וממהר ״.

״אבל חייבים להגיע להסעה חמוד״. אני לא מתאפק ועונה לו.

״אבל אבא, זה לא חשוב, אני יותר חשוב מההסעה, זה סתם דבר קטן. אתה מתעצבן מדברים לא חשובים״

צודק, מה אני אגיד.

אני רגיל לרוץ כל היום ולסמן וי על משימות החיים וכשמשהו או מישהו עומד בדרכי אני מתמלא בכעס.

ואז עמנואל (הבכורה) התערבה ואמרה ״אבא, אתה כמו הזבוב ב״סיפורי חיות״ ויער הוא כמו הצב”

הייתה שתיקה לרגע ופתאום הופיע חיוך על הפנים של יער והוא אמר ״נכון, אבא הוא זבוב מעצבן״ ושניהם צחקו פתאום.

שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא ניגב את שארית הדמעות שלו ואמר לי , ״הזבוב כל הזמן מיהר והתעצבן שהוא מפספס את הארוחה של החיות בגלל הצב אבל בסוף דווקא הצב אכל מלא ונהנה הרבה יותר מהזבוב והיה לו יפה וכיף כל הזמן״.

עם המילים האלו הוא קם , סוף סוף, מהרצפה והתקדם אל עבר הדלת.

המשכנו לדבר על הסיפור היפה הזה בדרך ואפילו הספקנו להגיע בזמן להסעה.

כשחזרתי הביתה לבד עמדתי לשלוף את הטלפון ולהתחיל לתקתק עניינים אבל אז עצרתי לרגע והרגשתי את הרוח, שנשבה בדיוק, מלטפת לי את הפנים ואת מגע קרני השמש החורפיות על העיניים שלי וחייכתי.

<לרכישת ערכה עם שליח עד הבית לחצו כאן>