הטווס

״יומולדת זה לא כיף!!״ כך התחיל בוקר היומולדת של יער שחגג 6.

יער הוא ילד ביישן וחולמני מטבעו ולפתע קלטתי שביומיים שקדמו ליומולדת, היו לו התפרצויות זעם שלא אופייניות לו בערך פעם ברבע שעה ()

ואז הבנתי.

הרי זה מפגש ראשון לאחר הסגר וכולם חיכו וציפו להפגש כבר, ובעצם המון מתח היה מונח על כתפיו הקטנות.

מרוב מתח הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו.

כאילו האיברים שלו לא הכילו את ההתרגשות.

״יער אתה מתרגש מהיומולדת?״ שאלתי אחרי שנרגע מכך שעמנואל בטעות נגעה לו ברגל (כן זה באמת ממש מעצבן, אני יודעת )

משיכת כתפיים.

טוב אולי שאלה ישירה כל כך, זה לא הכיוון חשבתי לעצמי.

״אז רוצה לשמוע סיפור קצר?״

הנהנן בחצי חיוך

״בוא נבחר קלף״

הוא שלף את הטווס שהערך שלו הוא בטחון עצמי.

בסיפור, הטווס, שנלקח לגן החיות, מחלק את כל נוצותיו בדרך לנהג הקרון ולכל עוברי האורח.

כאשר הוא מגיע ערום, ללא נוצות, לגן החיות, המנהל פוקד על הנהג לשחררו ולהחזיר אותו ליער שם החיות האחרות צוחקות עליו אבל לטווס לא אכפת, העיקר שהוא חופשי.

יש לו מספיק בטחון בעצמו גם ללא הנוצות המפוארות (אל דאגה הן חוזרות באביב)

הטווס מלמד אותנו להיות בטוחים בעצמנו לא משנה מה מתחולל בחוץ.

״הטווס ניצח ובגדול אה אמא?״

״לגמרי!״ אני עונה (מתפעלת ממנו שראה באקט יוצא הדופן של הטווס אות לנצחון)

״מה אתה חושב נדרש לטווס על מנת שיוותר על נוצתיו?״

מבטו מהורהר.

נראה כאילו בכלל לא שמע את השאלה שלי והוא מפליג למקומות אחרים (מאוד אופייני ליער)

אבל פתאום הוא אמר ״הוא כנראה יודע שאוהבים אותו בכל מקרה.״

״כן כנראה״ הנהנתי בהקשבה.

״אתה חושב שאם אתה היית יודע את זה, אז היית פחות לחוץ לקראת המסיבה?״

יער מסמן באצבעו שזו הדרך שלו להגיד כן, כשהוא מתבייש.

״יש משהו שיכול לעזור לך לזכור את זה מעכשיו עד סוף הארוע?״

״לא יודע״ משפיל מבט ומתחיל לשחק בגולות.

״יש לי רעיון.״ אני אומרת ״אולי כל פעם שתתרגש, או שלא תהיה בטוח, או שיהיו לך כל מיני רגשות שקשה לבטא במילים, תבוא אליי או אל אבא לתת לנו חיבוק חזק?״

שוב אני מקבלת כזה

אבל למרות הלקוניות הקלה בתשובותיו, כמות החיבוקים שקיבלתי באותה מסיבה מילאה לי מצברים לשבוע שלם.