קופנגן

רגע בזמן- עמנואל נעלבה ממשהו, היא הייתה ועודנה ילדה רגישה מאוד, אבל כשהייתה צעירה יותר היה לה קושי יותר גדול לנהל את זה והיא הייתה מתבצרת בעלבון שלה והיינו מנסים, לפעמים למשך זמן רב, להבין מה בדיוק קרה.

הרבה פעמים אני נעזרת ב״שיטה״ הזו כשיש איזה אתגר או התמודדות של מישהו או מישהי מהילדים.

אני ממציאה להם סיפורים.

בטח תגידו, טוב לך זה קל, זה מה שאת עושה למחייתך.

אבל תנסו גם. נשבעת שזה פשוט מאוד וסופר אפקטיבי.

אז קודם כל אני ממציאה דמות מעניינת, שהילדים אוהבים. נסיכות, דרקונים, פוקימון- הכל עובד.

אחרי זה אני ממציאה לה סיטואציה שהיא דומה כמעט אחד לאחד למה שקרה אבל עם הרחקה מסויימת- שלא יהיה ״שקוף״ מיידי. אני מציבה את הדמות בקונפליקט דומה ונותנת לה להרגיש את אפשרות הבחירה בין שתי דרכי התמודדות. הסיפור פשוט ״תפור״ בדיוק למידות הסיטואציה וההטמעה שלו בחיים שלהם, היא בלתי תאמן.

באותו יום המצאתי לה סיפור שנקרא- נסיכת האגמים והביצות. לא זוכרת אותו לגמרי, אבל המוסר השכל שלו היה, שבכל פעם שהנסיכה נפגעה ממשהו ונשארה עם העצב שלה לבד בלי לשתף- הייתה נוצרת ביצה בממלכה. כי ביצה היא מקום בו המים כמו הרגשות, לא זורמים הם עומדים במקום ומעלים עובש וריח רע.

בכל פעם שהיא בחרה כן לשתף את הרגשות שלה, נוצר אגם יפייפה בממלכה. כשהנסיכה הבינה שככה זה עובד היא התחילה לשתף תמיד בתחושות שלה, והממלכה הפכה להיות הממלכה הכי יפה בעולם- מלאת אגמים, צמחייה מטריפה ופרחים צבעוניים.

בשנים שעברו מאז, נסיכת האגמים והביצות הוזכרה פעמים רבות והשיח הרגשי של עמנואל פרח.

בדיבור סמלי ועם מעט הרחקה אסטטית על נושא מאתגר, אפשר לפגוש התנגדויות ומגננות יותר בקלות.

וכן, אולי גם קיבלתי השראה מהמקום

קופנגן